החלטה בתיק עת"א 31925-05-12

1.         העותר מרצה 12 שנות מאסר בגין ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בשלושה נערים, איתם התקשר באינטרנט, נושא תפ"ח 1039/08 (בימ"ש מחוזי חיפה) והוא מבקש להגדיל את משך חופשותיו מ- 12 שעות ל- 24 שעות ולבטל את מעצר הבית שבו הוא נמצא במהלך חופשותיו שכן התנהגותו במהלך חופשותיו תקינה ועל מנת שיוכל לחזור לחיק משפחתו ולגרושתו.

2.         המשיב מתנגד להארכת משך חופשותיו של העותר ומסתמך על חוות הדעת של מב"ן מיום 18.6.12 ומיום 10.9.12, שניתנה לאחר שגורמי מב"ן עיינו בחוות דעתו של הקרימינולוג הקליני ד"ר דן פיליפ, שמטפל בעותר במהלך מאסרו.

המשיב מתנגד לביטול מעצר הבית של העותר וסומך התנגדותו על התנגדות משטרת ישראל, למרות שלמב"ן אין התנגדות לביטול תנאי זה, ועל שלילת חופשותיו בחודשים אפריל-מאי בשנת 2012 לאחר שלא החתים 3 פעמים כרטיס עבודה בצאתו מעבודתו במפעלים.

3.         העותר סומך עתירתו על חוות הדעת של ד"ר פיליפ מחודש יולי 2012 ומיום 7.10.12 לפיהן הוא מודע לחומרת מעשיו, מתקדם בבניית ופיתוח מנגנונים אישיים פנימיים, התמדתו בטיפול, תוך ויתור על עבודה, מצביע על כוחות שהצליח לרכוש בתוך מבנה אישיותי פנימי, והטיפול בו מהווה גורם מאיץ בהתבוננות בעברו ובעבירותיו.

לדעת ד"ר פיליפ בחוות דעתו מיום 7.10.12 הטיפול בעותר מאפשר יציאתו לחופשות ארוכות יותר ללא חשש לפגיעה או לסכנה כלפי סביבתו.

4.         במהלך הדיון ביום 24.10.12 בנוכחות ד"ר פיליפ, ובבקשה שהגיש ביום 7.11.12 מבקש העותר לחקור את ד"ר פיליפ על חוות הדעת שהגיש, כפי שנקבע ברע"ב 3092/09 בעקבות ת' 15(א) לתקנות ביהמ"ש לעניינם מנהליים (סדרי דין).

אינני מוצא לנכון לאפשר את חקירתו של ד"ר פיליפ, שכן חוות הדעת שהגיש ברורות, גם אם אינן בקנה אחד עם חוות דעת מב"ן, הוא התייחס בהן לחוות הדעת של מב"ן, כך שחקירתו לא נדרשת לצורך ההכרעה בין עמדתו לעמדת מב"ן בכל הקשור להארכת משך חופשותיו של העותר.

5.         בחוות דעתו מיום 18.6.12 מתאר ד"ר רוזנברג ממב"ן את עבירותיו של העותר נושא מאסרו, מביא פרטים רלוונטיים מעברו ואת התייחסותו של העותר למעשיו במהלך בדיקתו וקובע שהעותר לא לוקח אחריות על מעשיו ולא ער לגורמי סיכון ולכן מסוכנותו בינונית-גבוהה לטווח הקצר נותרה בעינה.

בהתייחסותו לחוות דעתו של ד"ר פיליפ מחודש יולי 2012, כותב ד"ר רוזנברג שהוא לא התייחס לעותר כפדופיל, קיים מאגר ידע לפיו טיפול קבוצתי לעברייני מין יעיל יותר מטיפול פרטני להפחתת מסוכנות והוא לא התרשם לאורך בדיקות מב"ן משינוי לטובה בהתייחסות העותר לקבלת אחריות על מעשיו ולעירנותו לגורמי הסיכון.

בהתייחסותו של ד"ר רוזנברג לחוות דעתו של ד"ר פיליפ מיום 7.10.12 נכתב שאין לקשור מוטיבציה לטיפול בעברייני מין להמלצה להגדיל משך חופשות ובבדיקות מב"ן לא ניתן להתרשם מההישגים שמצוינים בחוות דעתו של ד"ר פיליפ.

6.         לאחר שעיינתי בחוות הדעת של מב"ן ושל ד"ר פיליפ, לרבות בהתייחסות מב"ן לחוות הדעת של פיליפ, אני קובע שהחלטת המשיב להעדיף את הכתוב בחוות דעת מב"ן, המתבססות על בדיקות של העותר לאורך מאסרו והתייחסותו למעשים נושא מאסרו, היא החלטה סבירה שכן ד"ר פיליפ סומך המלצתו על טווח טיפולים קצר. אף אני סבור שאין לקשור מוטיבציה לטיפול להארכת משך חופשות שכן אז יהיה חשש שהמוטיבציה מונעת מציפייה לרווח משני של הארכת משך חופשות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה בקשת העותר להגדיל משך חופשותיו.

7.         לעומת זאת, אני מקבל בקשת העותר לביטול מעצר הבית שכן מב"ן לא מתנגד לביטולו, גם אם הוא מעריך את מסוכנותו המינית של העותר לטווח הקצר כבינונית-גבוהה (ראה סעיף 5 בעמ' 3 לחוות דעתו של ד"ר רוזנברג מיום 10.9.12).

אינני מתעלם מעבירות המשמעת בגינן הוקפאו חופשותיו של העותר ב- 4-5/12 אך לאור הזמן שחלף אין בהן כדי להצדיק הותרת התנאי של מעצר בית על כנו.  

סיכום

לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה בכל הקשור להארכת משך חופשותיו של העותר ומקבל את העתירה בכל הקשור לביטול תנאי מעצר הבית.

ניתנה היום, כ"ב חשון תשע"ג , 5 נובמבר 2012 , במעמד ב"כ הצדדים.